גזר דין בתיק תפ"ח 54302-01-11

השופט בן-ציון גרינברגר

1.           בגדר הסדר טיעון הודה הנאשם בעובדות כתב אישום מתוקן, המייחס לו את העבירות הבאות: פעילות בארגון טרוריסטי - עבירה לפי סעיף 2 לפקודה למניעת טרור, התש"ח - 1948 (להלן: " הפקודה"); חברות בארגון טרוריסטי - עבירה לפי סעיף 3 לפקודה; ותמיכה בארגון טרוריסטי - עבירה לפי סעיף 4(ב) ו - (ז) לפקודה. הצדדים הגיעו להסדר גם לגבי העונש, לפיו תגביל המאשימה את טיעונה ל - 38 חודשי מאסר בפועל, ומאסר על תנאי, בעוד שההגנה תטען חופשית.

כתב האישום

2.           אליבא דכתב האישום המתוקן, הנאשם היה חבר ונושא משרה בארגון החמא"ס, אשר הינו ארגון טרור, הן מכוח תקנות ההגנה (שעת-חרום), 1945 (להלן: " תקנות ההגנה") והן מכוח הפקודה ובהתאם להחלטת ממשלה מיום 22.6.1989 מכוח פקודה זו. בנוסף, הנאשם היה חבר בארגון "האחים המוסלמים ירושלים" (להלן: "אח"ס ירושלים"), אשר החברות בו אסורה בהתאם להכרזת שר הביטחון, מיום 23.7.07, מכוח סמכותו לפי תקנות ההגנה. במסגרת חברותו בארגון החמא"ס ובאח"ס ירושלים, עסק הנאשם, בין השאר, בגיוס פעילים לארגונים הללו, שילם לפעילי הארגונים משכורות, ארגן והשתתף בפעולות פומביות רבות המביעות תמיכה בארגונים ופעמים רבות העביר סכומי כסף למשפחותיהם של אסירים מהארגונים.

3.           כמפורט בכתב האישום, במהלך השנים 2004-2005 עבד הנאשם במוסד "אגודת אלרפאדה", שהינו התאחדות בלתי-מותרת על-פי דין, בהתאם להכרזת שר הביטחון מיום 6.10.05, מכוח סמכותו לפי תקנות ההגנה. בנוסף, במהלך שנת 2006 עבד הנאשם באגודת "וואפדה", שהוקמה במקום "אלרפאדה", ואף היא התאחדות בלתי-מותרת על-פי דין, בהתאם להכרזת שר הביטחון, מיום 3.5.07, מכוח סמכותו לפי תקנות ההגנה.

4.           במסגרת עבודתו באגודות האמורות, ובמהלך שנת 2006, הכיר הנאשם את המכונה "אבו חמזה", אשר נשא משרה בכירה באגודות, ואבו חמזה פנה לנאשם וביקש לגייסו לאח"ס ירושלים. הנאשם הסכים להצטרף לארגון, ולבקשת אבו חמזה פנה הנאשם לשלושה אנשים נוספים על מנת לגייס אף אותם לשורות הארגון; ושניים מהם אכן התגייסו לארגון בעקבות הצעתו. במסגרת פעילותו באח"ס ירושלים פעל הנאשם, יחד עם אחרים, בארגון כנסים שונים, בפעילות לימודית ובמפגשים קבוצתיים שונים לצורך קידום מטרות הארגון.

5.           במועד לא ידוע, בין השנים 2007 - 1010, נשא הנאשם משרה מטעם ארגון החמא"ס, ופעל מטעם "ועדת אל-אקצה" של הארגון. במסגרת תפקידו זה השתתף הנאשם במפגשים רבים עם בעלי תפקידים אחרים בועדת אל-אקצה, במטרה לקדם את האחיזה והשליטה של ארגון החמא"ס בהר הבית בירושלים. כמו כן, החל משנת 2008 ועד לדצמבר 2010, היה הנאשם פעיל בחוליה שמנתה מספר פעילי חמא"ס, אשר פעלה מטעם ועדת אל-אקצה בהר הבית בירושלים, והיה מופקד על העברת משכורות לשני פעילים, מוסא חמאדה ובאסם אל עומרי, שפעלו מטעם ועדת אל-אקצה במסגד אל-אקצה. מימון המשכורות של חברי החוליה התקבל לעיתים באמצעות אחר, המכונה "אבו טארק".

6.           במהלך אותה תקופה, עמד הנאשם בקשר עם נושאי משרה אחרים בארגון החמא"ס אשר פעלו בישראל, וזאת לצורך חיזוק וביסוס פעילות החמא"ס באזור ירושלים בכלל, ובהר הבית בפרט.

7.           במהלך 2008 ביקש אבו טארק מהנאשם כי יגייס פעילים נוספים לעבודה במסגד אל-אקצה בירושלים, ובעקבות בקשה זו פנה הנאשם לשני הפעילים מוסא חמאדה ובאסם אל עומרי וביקש מהם לגייס שני פעילים נוספים לחוליית החמא"ס במסגד אל-אקצה. על-פי הוראות הנאשם גייסו מוסא חמאדה ובאסם אל עומרי שני פעילים נוספים, ג'מיל ומוחמד עליאן, והנאשם היה אחראי לפעילותם מטעם ארגון החמא"ס, ושילם את משכורתם החודשית. סה"כ שילם הנאשם לחברי החוליה סכום של לפחות 13,000 ש"ח מידי חודש, במהלך כל התקופה המתוארת.

8.           לא-זו-אף-זו, במסגרת פעילות הנאשם בארגון החמא"ס, עסקה החוליה במסגד אל-אקצה בפעילויות הבאות, בהדרכתו ובהוראתו של הנאשם: הקמת תנועת נוער בבית צפאפה ירושלים מטעם החמא"ס; השתתפות באסיפות מטעם אח"ס ירושלים; תמיכה וסיוע באנשי פרלמנט פלסטיניים ופעילי חמא"ס השוהים במטה "הצלב האדום" בשכונת שיח ג'ראח ירושלים באורח לא חוקי; וכן, יזום וקיום של סיורי הדרכה לתלמידים במתחם הר הבית מטעם אח"ס ירושלים.

9.           בנוסף, במהלך שנת 2006, במסגרת פעילותו של הנאשם באח"ס ירושלים ובארגון החמא"ס, ולצורך תמיכה במפלגת "אל אצלח ואל תעיר" (להלן: " המפלגה"), אשר התמודדה מטעם החמא"ס בבחירות למועצת הרשות הפלסטינאית, גייס הנאשם מספר פעילים, ובין השאר את אחיו, פאדי גועבה (להלן: " הפעילים"), על מנת לחלק כרוזים וחומר תעמולה של המפלגה במזרח ירושלים הקוראים לתמוך במפלגה. הפעילים, בהדרכתו של הנאשם ובהשתתפותו, הפיצו כרזות וחומר תעמולה מטעם ארגון החמא"ס ומטעם המפלגה, במקומות ציבוריים ברחבי ירושלים, וכן השמיעו שירים ודברי שבח הקוראים לתמיכה במפלגה, המזוהה עם ארגון החמא"ס.

10.      במעשיו המתוארים לעיל, היה הנאשם חבר בארגון טרור וכן מילא הנאשם תפקיד בהנהלה או בהדרכה של ארגון טרוריסטי. כמו כן עשה הנאשם מעשים שיש בהם גילוי הזדהות עם ארגון טרוריסטי ופרסם בכתב ובעל-פה דברי שבח ותמיכה בארגון טרוריסטי. הנאשם היה חבר בהתארגנות בלתי-מותרת, ופעל במסגרת התארגנות בלתי-מותרת זאת, ועשה עבודה כלשהי או ביצע שירות כלשהו עבור התאחדות בלתי מותרת.

טענות הצדדים

11.      במסגרת הסדר-הטיעון, עותר ב"כ המאשימה לעונש מקסימאלי של 38 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי. ב"כ המאשימה מציין בטיעונו כי הוא ער לעובדה שהעונש המבוקש הינו חמור יחסית לענישה הרווחת במקרים דומים; ברם, לטענתו, קיימת הצדקה בנסיבות העניין לחרוג מהמקובל עד כה, ולהעלות את רף הענישה בגין סוגי הפעילות השונים בארגוני טרור שהם בעלי אופי "אזרחי".

         על-פי כתב האישום המתוקן, הנאשם עסק בפעילות חמורה ביותר, אשר נמשכה על-פני רצף של מספר שנים; ועל אף שפעילות זו הינה לכאורה פעילות "אזרחית", יש לה זיקה ישירה לפעילות הצבאית של אותו ארגון, וניתן אף להתייחס אליה כאל נשמת אפו של הטרור הצבאי. במקרה דנן, אפוא, יש להתייחס למכלול פעילויותיו של הנאשם בפרספקטיבה של שילובן במטרותיו הטרוריסטיות האמיתיות של הארגון, אשר למעשה שמשו להכין את הקרקע במטרה להבטיח ביתר קלות את הצטרפותם של פעילים ונוער לפעילות צבאית או אזרחית עתידית של הארגון. אי לכך, הענישה שתוטל על הנאשם חייבת לשקף את הבנת בית המשפט לאופיים האמיתי והחמור של המעשים בהם הורשע, ולהרתיע בצורה אפקטיבית בביצוע עבירות אלו. לטענת ב"כ המאשימה, ניכר כיום כי רף הענישה המקובל לא הצליח למגר את תופעת הטרור האזרחי, ועל כן, מבוקש, כאמור, להעלות את רף הענישה בהתאם.

12.      מנגד טוען ב"כ הנאשם, כי לא זו בלבד שאין כל הצדקה בנסיבות העניין לחרוג מהענישה המקובלת בגין פעילות "אזרחית" בארגונים אסורים, אלא אף קיימים טעמים כבדי משקל המצדיקים הטלת עונש קל יחסית. הסנגור מבקש להדגיש כי מדובר בנאשם בן 31, ללא עבר פלילי, אשר שיתף פעולה מהרגע הראשון, הודה באשמה וחסך זמן שיפוטי ניכר במשפט אשר היה עלול להיות ארוך ומורכב. הנאשם לא עסק בפעילות צבאית כלשהי, אלא בפעילות "הומאניטארית-אזרחית" בלבד. פעילותו באגודות השונות המפורטות בכתב האישום החלה שנה או שנתיים בטרם הוצא צו שר הביטחון המכריז על אגודות אלה כבלתי חוקיות, ולאחר מכן הפסיק הנאשם את פעילותו באגודות. לטענת הסנגור, הנאשם היה חבר בחוליה שנטלה חלק בפעילויות שונות בקרב בני נוער, ברם, הוא לא היה היוזם, ובודאי שלא היה בעל תפקיד בכיר בארגונים.

13.      ב"כ הנאשם מבקש להסתמך בטיעוניו על גזרי דין אחרים בהם נגזרו על הנאשמים עונשים הנמוכים משמעותית מהעונש לו עותר ב"כ המאשימה כעת, על אף שהיו נושאי משרה בכירים ביותר בארגוני טרור, ואף הורשעו בעבירות חמורות נוספות.

         כך לדוגמא, בת"פ 4400/09 מדינת ישראל נ' מחמד בן פווזי ארנאוט (לא פורסם, 8.7.10), נגזרו על הנאשם בגין עבירות דומות 15 חודשי מאסר בפועל; בת"פ (י-ם) 34649-01-11 מדינת ישראל נ' חוסאם אל דין עליאן (לא פורסם, 16.6.11), נגזרו על הנאשם 14 חודשי מאסר בפועל;  ובפ"ח 8036/07 מדינת ישראל נ' שוויקי ואח' (לא פורסם, 7.4.08), נגזרו על אמין שוויקי, שהיה ראש החוליה אשר אליה הצטרף הנאשם שבפנינו, 24 חודשי מאסר בפועל, ועל שני חברים נוספים בחוליה נגזרו 20 חודשי מאסר בפועל בלבד.

         לפיכך, מאחר שבענייננו מדובר בפעילות הומאניטארית-אזרחית, בה עסק הנאשם בתפקיד זוטר, הנופלת בהרבה ממשרות בכירות בגינן נגזרו העונשים שפורטו לעיל, ראוי שבית המשפט יקל בעונשו של הנאשם, ובודאי שלא יבחר לסטות מנורמת הענישה המקובלת.